על ההצעה המתועבת למסד את הזנות 

חוק, כל חוק, אמור לבטא לא רק שיקולים פרגמטיים אלא קודם-כל עיקרון, ערך, מוסר, אידיאל, אמונה. זה ההבדל בין ''הרשות המחוקקת'' לבין ''הרשות המבצעת".

בפעם הראשונה שבחורה עושה-את-זה בשביל כסף היא גמרה את חייה. אחרי אותן שתי דקות, בייחוד אחרי אותה שניה שבה עבר השטר מיד ליד, כל חייה שאחרי כן יהיו מבחינתה חסרי טעם, קישקוש, בובה ממוכנת, מתה-מהלכת, העולם שבשבילו אנחנו חיים כבר לא קיים לגביה. ודווקא בגלל שבפעם הראשונה הזאת חייבת להיות מידה כלשהי של שיתוף פעולה מצידה, דווקא בגלל זה אפשר להגיד בביטחון שהפעם הראשונה הזאת יותר קטלנית מאונס.

מדובר בחתיכת טירוף, לא משהו לחיות איתו. בחורה שמתחילה עם זה מגיעה חיש קל-מאוד למצב שבו לכסף שהיא מרוויחה אין שום ערך לגביה. מדובר בהרס עצמי יותר דרסטי מסמים קשים. אין מה ''להסדיר".

ואכן, כמו שרוב-רובם של העבריינים הפליליים לוקחים סמים כך רוב-רובן של הזונות, ולפעמים קשה לדעת מה הניע את מה. אני נוטה לחשוב שהן לוקחות סמים קודם-כל בגלל שהן לא יכולות לסבול את עצמן, סוג של התאבדות, killing myself softly , כמאמר המשורר. ורק אחר-כך ההתמכרות הכימית והקהילתית.

חלק גדול מחיי המין, בארץ כבעולם, הם על בסיס כספי? גם חלק גדול מהנישואין? וחלק גדול מילדי מדינת היהודים נולדו כתוצאה מאינטרסים שהם במהותם כספיים? לכך אין לי אלא להסכים. אבל המרחק בין העובדות המהותיות בשטח לבין חקיקת חוק הוא כמרחק בין אפס לאינסוף, שזה מרחק שרק במתמטיקה יש בעיה בלהגדיר אותו.

רק לצורך המחשת האבסורד: אם הזנות תוגדר כמקצוע ככל המקצועות, אז בעל ''מכון ליווי'' יוכל לפנות ללשכת העבודה הממשלתית לקבלת עובדות... ואם מובטלת תסרב להצעת העבודה המוסדרת הזאת אז ישללו ממנה את דמי האבטלה, או את קיצבת הנכות...

וכל זה עוד לפני שנכנסנו להבדל המסוים שבכל זאת אמור להיות בין בת למשפחה יהודית לבין צאצאית של אחד משבטי ההונים. אולי (אני לא ממש יודע) בארצות שבהן יש חופש מיני קיצוני, נניח בסקנדינביה, כמות הגברים הנזקקים היא פחותה, מה שלא אומר שאני ממליץ להם על מיסוד, אבל לפחות שם הזקנים האלמנים מן הסתם לוקחים אותן (לפני או אחרי?) להצגת מחזה של איבסן, או לקונצרט מיצירות גריג (ב"פר-גינט" יש גם איבסן וגם גריג, כלומר דאבל-דייט).

לפחות כאן במדינה הזאת אין מקום לדיבורים על מיסוד. כי שוב, ושוב ושוב, לא רק שלא מדובר ב"מקצוע" אלא אף לא ב"עיסוק". הסדום-ועמורה הזה תמיד יתרחש, גם כאן, אי אפשר למנוע אותו, ובכל זאת לא בא בחשבון לתת לו לגיטימציה.